החלטה בתיק ע"מ 1713/10

עניינו של הערר הנוכחי בהחלטת בימ"ש קמא להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

על פי כתב האישום, העורר היה חבר ופעיל בארגון החמאס. במסגרת זו, בשנת 2004 ארגן יחד עם אחרים תהלוכה של הארגון. בשנת 2005 ארגן והדריך במחנה קיץ של הארגון. בשנת 2006 ארגן העורר מסיבת סיום לקבלת תעודות הערכה לתלמידי התיכון בכפרו, זאת בשם ארגון החמאס. בתחילת שנת 2006 השתתף באסיפה של המג'לס שורה בכפרו בה הוחלט כי העורר, יחד עם אחר, יהיו אחראים על תיאום בין פעילות האסיפה לבין אנשי כפרם על רקע הבחירות.

כאמור, בימ"ש קמא קיבל את בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים, מאחר שהתרשם מקיומן של ראיות לכאורה בנוגע לפעילות העורר בארגון המלמדת אף על חברותו. ביהמ"ש היה ער לזמן שחלף מאז בוצעה הפעילות האחרונה כמתואר ואף לשיהוי שארע במעצר העורר. על כן, סבר ביהמ"ש, כי חל כרסום מסוים במסוכנות העורר. יחד עם זאת, בשים לב לעברו ולמאסר המותנה המשמעותי התלוי ועומד נגד העורר, סבר ביהמ"ש כי "לא קהתה מסוכנותו" ואף מתקיימת עילת מעצר של חשש להימלטות מן הדין.

הסנגור משיג נגד קביעות אלה של ביהמ"ש קמא. לגישתו, מהחלטת ביהמ"ש קמא ניתן להסיק שתי מסקנות אשר חייבו את שחרור העורר. ראשית, סבר הסנגור כי בימ"ש קמא ראה את חברותו של העורר כחברות מופסקת. שנית, טען הסנגור כי מדבריו של ביהמ"ש משתמע שזנח את עילת המסוכנות והורה על מעצר המשיב על יסוד החשש להימלטות בלבד, זאת מבלי שנבדקה קיומה של חלופת מעצר אשר יכלה לספק ערובות טובות להתייצבות העורר למשפטו. לגופם של דברים, הוסיף הסנגור כי לנוכח העדר פעילות במשך ארבע וחצי שנים ולאור השיהוי בן עשרה חודשים בין קבלת הראייה המרכזית נגד העורר למעצרו, ראוי היה להגיע לשתי המסקנות האמורות ועל יסודם להורות על שחרור העורר בתנאים מגבילים.

לבסוף, טען הסנגור כי לנוכח הנסיבות הייחודיות של העורר ספק רב אם ביהמ"ש יחליט להפעיל את התנאי, ועל כן, מהסיבה האמורה בלבד אינה צומחת עילת מעצר.

התביעה הצבאית ביקשה להותיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה. לגישתה, לא היה מקום לקבוע כי העורר הפסיק את חברותו, כאשר טיעון הסנגור בעניין זה אינו מתיישב עם הלכת קוואסמה הידועה (עד"י איו"ש 56/00 קוואסמה נ' התוב"ץ). לאור זאת, סברה התביעה כי יש להתייחס לכך שהחברות נמשכה עד למעצר ומכוח זה ללמוד על מסוכנות העורר. עוד טענה התביעה כי אמנם חל עיכוב במעצר העורר ואולם אין מדובר בשיהוי כה משמעותי עד להצדקת שחרור העורר מטעמו בלבד.

אודה כי התלבטתי לא מעט בדבר גורלו של הערר הנוכחי.

בימ"ש קמא קבע באופן פוזיטיבי כי לנוכח העדר פעילות במשך למעלה מארבע שנים, בפנינו מצב של חברות מופסקת. הגם שיש מקום לבחון תוקף קביעה זו במהלך המשפט עצמו לאור טיב התפקידים אותם מילא העורר בשנים 2004-2006 במסגרת הארגון, אף אני אצא מנקודת הנחה כי חברות העורר נפסקה במרוצת השנים שלאחר פעילותו האחרונה בתחילת 2006. מכל מקום, יש להתחשב בעובדה כי משך למעלה מ-4 שנים לא היה מעורב העורר בפעילות מטעם ארגון החמאס.

יחד עם זאת, בשים לב לעברו הפלילי המכביד, לא הייתי ממהר לגזור מהפסקת הפעילות האמורה אודות העדר מסוכנות.

אלא שלנימוק זה מצטרף השיהוי שחל במעצר העורר לאחר שהראייה המפלילה העיקרית נגדו  התקבלה ביולי 2009 , היינו 10 חודשים לפני מעצרו. שיהוי זה לא זכה להסבר כלשהו מצד גורמי אכיפת החוק. בעניין זה ראוי אף לציין את טענתו המפורטת של הסנגור, לפיה בתקופה האמורה בוצעו מעצרים נוספים בכפר מגוריו של העורר. בנסיבות אלה, מתחזקת הדרישה לקבלת הסבר מניח את הדעת מדוע לא נעצר העורר קודם לכן.

זאת ועוד, לאחרונה עמדתי על כך שלנוכח התמתנות האיומים על כוחות הביטחון מצופה שגורמי האכיפה יפעלו להבאה לחקירה של חשודים בעבירות חמורות בפרקי זמן קצרים יותר מאלה שהיו מקובלים בעבר (ראה ע"מ 1730/10 התוב"ץ נגד אלמסלמה).

לאור זאת, הנני בדעה שחל כרסום לא מבוטל בחשש שהעורר יסכן את ביטחון האזור אם ישוחרר.

לצד האמור, לא שוכנעתי כי במקרה הנוכחי שחרור העורר יגרום לסיכול קיום הדיון המשפטי בעניינו. לטעמי, אם ישוחרר העורר בתנאים מספקים, טובים הסיכויים כי יתייצב למשפטו.

אי לכך, הנני מקבל את ערר הסנגוריה ומורה על שחרור העורר בתנאים הבאים:

א.      הפקדת 20,000 ש"ח.

ב.      העורר לא יצא מכפרו נעמה, אלא לצורך התייצבות לדיונים המשפטיים בעניינו. בעניין זה יראה זימון שיימסר לסנגור כזימון כדין.

לא ימלא העורר אחר תנאים אלה, ייעצר ויובא בפני שופט של ערכאה ראשונה עד לתאריך 24/6/10.

ניתנה היום, 13 ביוני 2010, א' בתמוז התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

 המשנה לנשיא